נגעתי במלים.
הן כמו כתמי דם, צפים על מים.
ביצה מוכתמת בשקרים,
נחשים מגואלים.
ברוך שובך, ספטמבר,
ועם צאתך, אנא, גרור הגופות.

ידיי כבר לא ניראות
דמדמדמדמדם.
חכי שמש!
שנתאחד?

נגעתי בסוד, נמסו ידיי
ליטפתי את שיער, יצאו אלוהיי, ממני,
כמעט.
אך כשנפתחתי למוות, הגעתי למחלקת שיקום.

   

האמת שאף פעם לא יצא לי להרהר על שיר מעבר למה שכתבתי. זו הפעם
הראשונה שאני רושמת,פה, בחלק הזה של הבמה. זהו לא שיר אובדני.
זה שיר תחושתי, שמדבר על, מלים.