תמיד ראיתי את עצמי חיה אתה עד סוף חיי, תמיד ראיתי איך שתינו
נאהב זו את זו עד הסוף. כנראה טעיתי. נתתי לתחושות שהיא העבירה
אליי להשתלט עליי, האמנתי שהיא תילחם כי אני הכול בשבילה בדיוק
כשם שהיא הכול בשבילי, אך שוב, טעיתי.
בוקר אחד קמה בבוקר, מגלה שהיא שוכבת לצדי ואומרת שהיא רוצה
שהכול יחזור להיות כשהיה, הנישוקים והחיבוקים והכי חשוב האהבה,
וזה קורה, חזרתי לזה.
בוקר אחד קמה בבוקר, מגלה שהיא החליטה שעכשיו כבר לא בא לה
להילחם על הנישוקים החיבוקים והאהבה...
אנשים מפתיעים בכל פעם מחדש. רגע אחד נראה כאילו הכול מושלם,
כאילו מה שרצית קורה, ורגע אחר אתה מתאכזב שוב מההתחלה, מגלה
שאנשים נלחמים בשביל מה שלא חשוב. היא אכזבה אותי, היא אכזבה
אותי בפעם האחרונה. בחיים שלי לא הייתי ככה פגועה, ככה פגועה
ממנה. היא גילתה פרצוף שמעולם לא ראיתי לפני כן, היא הראתה
כלפיי זלזול, היא הראתה שכבר אין אהבה.
תמיד חוזרת לאותה שאלה... האם אני אמצא אהבה, אהבה שתיתן לי
הכול כשם שנתתי לה?