חוף מרגיש כמו בן-אדם, חוף שוקע אל הים
חוף הוא מלך הצדפים, אדם הוא מלך השירים.
חופים תמיד בוכים, אנשים רוצים - ולא יכולים.
אדם הולך לישון עם אישה, החוף - עם השקיעה.
אדם מת בייסורים, חוף... לשמע רחש הגלים.
אדם מתגעגע כל חייו, למה שלא ישיג כבר כאן
לחוף תמיד התשובות - לכל השאלות הלא פתורות.
חופים הם אהבה, לכל מה שטבעי ומיוחד
אדם מנסה תמיד, לתפוש את הבלתי מובן.
החוף הוא 'האחר', האופציה השפויה
האדם השפוי, לעולם לא יחפש אותה.
שירים הם כמו החול, פזורים בערימות
אנשים רק לא מוצאים, את המילים הנכונות.
מדברים ומתכתבים, שואלים ומתווכחים
אבל לעולם לא, נוגעים בעומק הדברים.
לו רק החוף, היה אדם פשוט
היה הוא בטח, בורח מהמציאות... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.