צוף אברהמי / כואבת |
לא על זרי דפנה מונחת,
אלא על דרדרי המדבר.
לא על שיחי כותנה צונחת,
אלא על תבואת האסם.
וכואב לה והיא מדממת
ודוקר לה והיא רוגזת.
בלי פחד
חוצה את החדר,
בלי יראה.
כבר לא מפחדת
היא רק בודדה.
התיצחק?
לא,כי מכאיב לה,
בעמקי נשמתה.
צורב, בוער, שורף.
והיא לבדה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|