זרחו הכוכבים
והירח האיר את שמי הלילה הכהים.
ושכבנו על הדשא רק אני.
ואולי היה זה אורו של הירח שהפנה את תשומת לבי לפרח הכחול
שהוסתר תחת העצים.

והירח נע - או שבעצם אנחנו אלה שזזנו.
וללא כל אזהרה קרניים מסנוורות הפציעו מאחורי העצים
והאירו אותנו.
כיווצתי את עיניי.
קשה לנו להתרגל.

וקמנו מהדשא ונכנסתי אל ביתי. והוא נשאר שם בודד.
ואני לא יודעת מה זה היה,
אולי אורו של הירח,
שכאילו הפציר בי לצאת לבדוק לשלומו,
ולהבחין, שהפרח הכחול כבר ילד גדול
שמסתיר את העץ תחת עליו,
שגורם לי להבחין בו בכל פעם מחדש.