אור קטן,
בשעת לילה, לצלילים רועשים,
עמד שם ותיעד,
שלל רגעים.
והיא מולו מביטה על תיעודו
מתפלאה, שואלת ומוקסמת,
ראשה מסוחרר מריח השיכר.
מביטה בו...
מתקרבת...

אור קטן,
בשעת לילה, לצלילים שקטים,
שכב שם ונישק,
נישוק אוהבים.
והיא מתחתיו מביטה בעיניו
נוגעת, מגששת וחושקת.
גופה מתמכר, לא רוצה עוד אחר
חוששת...
כועסת...

אור קטן,
בשעות היום המוקדמות,
שבע, שוכב ולא מתייאש.
האם האור יישאר?
האם הוא לא יישבר?
והיא ממתינה שיאמר...
והיא עוד רגע קט נעלמת...

נכתב ב 1.4.07