זה עצוב כל כך
שאנשים מנפצים את הבועות
שבתוכם חיים מלאכים קטנים,
שרוצים לפרוש את הכנפיים,
אבל פוחדים לפרוץ את מעטה ההגנה
ולצאת אל העולם.

זה עצוב כל כך
שאנשים לא מבינים
את המשמעות הנסתרת
שאולי, רק אולי
מנסה להגיד משהו,
שרק אני אשמע,
ואעטה חיוך גדול,
חיוך סודי שלי ושלה.

זה עצוב כל כך
שאנשים לא מנסים למצוא את הקצה של הקשת,
שמובילה למקום טוב יותר.
שהם לא מאמינים בדרקונים ואגדות,
ולא חולמים על עננים עשויים מצמר גפן מתוק
או על מפלצת  של שוקולד,
שעושה לך מתוק בטן, אבל מריר בנשמה.

זה עצוב כל כך
שלא מסתכלים,
ולא אכפת,
ולומדים לבכות לבד בלילה,
ואחר כך לחייך אליך
עם שיניים רקובות משקרים.