הפינה האפילה שלי, חזרתי אליה שוב.
כאילו מאוהב, שבוי בקסם, בכישוף.

היום מתחיל כרגיל, יש לי מסלול בחיים, יעד, ואני עובד בשביל
להשיגו, יש לי אהבה בחיים, אהבה שרובכם לעולם לא תטעמו, אהבה
שרובכם לא יודעים על קיומה, לא מסוגלים לתפוס את מימדיה.
אני כמוכם בערך, יש לי מחשבות, רגשות, אירועים בחיים, דבר קורה
כזה או אחר, גם חברים שלי נהרגו בצבא, גם אני זיינתי בבסיס,
זיינתי את השכנה, קיבלתי מציצות במסיבות, גם לי היה אח מכה,
סכיזופרן, הורים גרושים.

גם לי היו המון חברות, גם אני שכבתי עם מישהי בת 17 ומישהי בת
27 , גם אני הוצאתי 100 אחרי שרימיתי במבחן ואחרי שלמדתי הרבה,
גם אני עשיתי בגרות חלקית יצאתי מהצבא השלמתי בגרות, גם אני
אהיה סמנכ"ל כספים, או מהנדס מערכות.

אני כמוכם בערך.

נכנסתי למקלחת כשמחשבות שוטפות את ראשי ללא הרף, מחשבות על
ייעוד, על היום שלי על החיים שלי. אפילו שסיבנתי את עצמי,
אפילו שהמים כיסו את עיניי, ראשי עבד שעות נוספות.

יצאתי מהמקלחת הסתכלתי במראה, והראש פשוט הפסיק.
שקט, דממה שיממון, תהום. הראש שלי הפסיק לחשוב במחי יד, כמו
השקט שאחרי המוות.

אני מביט ורואה בבואה במראה, והראש שקט.

הפינה האפילה שלי, שבוי כמו קסם נפלתי לתהום הזה לשקט.
פשוט כלום.

אני, אני. פשוט כך, כל מה שקדם לאותו רגע חסר משמעות, נעלם,
התמוגג באפילה בעירבוביה של מחשבות בתהום מצופה במחשבה ומחשבה
ומחשבה.

מישהו חכם אמר שהנפש, הראש הוא כמו שמיים נצחיים, ומחשבות הם
כמו עננים, באים והולכים ללא כל משקל ומשמעות מרחפים ונעלמים.

אני צופה בבואה ממול, אין מילים שיכולים לתאר את הכלום, את
השום דבר. אתה - 0 המוחלט.

מים נוטפים משערי על הגב, הטיפות מתגלגלות לאט לאט במורד גבי,
שקט מוחלט. רק מים נוטפים ובבואה במראה.

אם זה אני, אז מי האדם שנכנס למקלחת, מי האדם שקם היום בבוקר,
מי האדם שיש לו את האהבה האבסולוטית.