הוי ידידי, כמה טוב שבאת. בוא שב לידי, אפשר לומר שהיום זה אחד
הימים הגרועים ביותר.
מדוע?
בעוד יומיים חג ואני שוב לבד. היית מאמין, 23 שנים אין לי חג.
יש כאלה שיש להם כל יום חג, ולי אף פעם בשנה אין חג. אל לי
לבוא בטענות לאף אחד אלא רק לעצמי. זה גם לא הגורל, באיזשהו
שלב בחיי טעיתי בדרכי.
איך טעית?
במקום ללכת ימינה הלכתי שמאלה. כך אנוכי גזרתי את גורלי. בעיני
רוחי רואה את המפה הלבנה, הצלחות והסכו"ם שהיו מיועדים רק
לחגים, ואת אמי הטובה שאני מרבה לדבר עליה. ממנה למדתי הרבה
מאוד. היא לא הייתה צריכה להגיד לי תעשי כך או אחרת כי בעיניי
ראיתי הכול וכך למדתי. באמצע השולחן היה אווז צלוי (שקנינו
בעודו גוזל וגידלנו לחג), ריבת חבושים מעשה ידיה, עוגיות שמרים
ועוד מיני מאכלים טובים. אמנם היינו עניים מרודים אך על החג
אימא לא ויתרה.
מרים שלי, חמודה וטובה, את בוכה? זהו, את באה אתי למקום דומה
למקום שבו גדלת. את הורסת את עצמך. האם תבואי?
אבל אמרת שהמקום רחוק מאוד, אז איך ניסע?
יש לי הפתעה בשבילך, יש לי מטוס קטן. הנה, עינייך נוצצות כבר.
תבואי מתוקה. אם אף אחד לא חושב עלייך תפסיקי גם את לחשוב
עליהם. מוסכם? את באה אתי מחר. גם בעלך יכול לבוא, נקבל אותו
בשמחה, כמובן גם את החתולה.
הידיד חיבק ונישק אותי והלך.
אני יודעת, מקווה שכן. |