אור הבוקר חורך את הווילון הכתום בזמן שאני לוחץ עליו.
שבע דקות של ערפול חושים.
אוחז את השמיכה, נאנח.
שבע דקות של התענגות על כל רגע.
אושר עילאי, הרגשת שלמות.
שבע דקות של הרגשה בין מציאות לחלום.
מתהפך על הצד, ואז על הגב, ואז על הבטן.
שבע דקות של התנתקות מהזמן.
כל שנייה מרגישה כמו שעה.
שבע דקות של התרפקות על מחשבות, על מגע, על נוחות.
חושב רק על הפעם הבאה בה אלחץ על הכפתור.
ואז אקבל עוד מנת שלמות.

אין, גאון מי שהמציא את כפתור ה"סנוז".