שרית רוחקין / נשמה כואבת-2007 |
בכניסתי לאולם.
לרקוד ולשכוח כל זיכרון כואב,
לרקוד ולאלחש את הנשמה
שמתפתלת בכאב.
רגליי לא יכלו לשאת אותי יותר,
אך הנשמה ביקשה עוד ריקוד אחד,
כי היא עדיין דומעת מכאב.
המשכתי לרקוד עד כי לא ידעתי,
האם נעתקה נשמתי מהריקוד המטורף,
או מלראות אותך ולדעת שיותר לא ארגיש
את חום גופך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|