|
לחזור לכתוב שירים כמו פעם
כשהייתי ילדה,
היה פשוט
לומר מילים גדולות
על אהבה.
היום אני מרגישה כמו זקנה
שהולכת לאיבוד בין המשפטים האלה
מלאים בקנאה
לילדות פשוטה.
אהבתי פעם בלי לפחד
ובלי לדאוג מי יתעורר פה מחר
אהבתי ושנאתי בלי לשקר לעצמי
שזה לא מדאיג אותי
שזה נגמר.
(שוב) |
|
|
נניח, שהידיים
שלכם היו שתי
משגרי טילים
ענקיים, מי,
ואני שואל אותכם
ברצינות, היה
מתעסק איתכם?
הצבא כמובן, כי
כשיש לך בן אדם
עם 2 משגרי
טילים בתור
ידיים, אתה
משתיל כוונות
לייזר על
האוזניים שלו,
ושולח אותו
לעזה
אני, שצריך
להפסיק להמציא
נשקים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.