שוב הרוח מניפה עלים חומים
רגשות עולים יורדים
מלמעלה הכול ניראה רוקד
שוב גצים של מלחמה
נץ פורס כנפיו לשרשרת מזון
נוטל חיים ומוריש חיים
שנותיו חיים של דם
כמו עמים שלמים של מלחמות
רוח כמו פורצת קרב
טל מעל פני מודיע שלא ישנתי הלילה מוגן
וריחות הסתיו המת
מעציבות את נשקי
נפשי
כמו טרף לנץ
כמו אדמה פצועה שרודפת מים
כמו אבנים שהופכות חצץ
מתרוצץ מתלהט כורת
את חלומי ילדי חיי
ברוח אביב
בסוף תקופה והדלת עדיין
פתוחה למלחמה הבאה
ונדמה שעצמנו
עיננו לדבר הבא
לטרף הקל שלנו
אנו ילדנו חיילנו
ומול אויבנו הרבים ידועי השנאה
לנו עמנו ישראל
שותקים ומקבלים רגשותיהם בהבנה
רחמנו מול אויבנו אך מי ירחם אותנו.
