שיגעון בלי ספק, גם טירוף מתרפק,
על ענן מחשבה הממטיר תעוזה ללא די,
רוח עוועים שמושכת הרחק
מחוקים, מגבולות, מפולחן הוויתור.

אל פינה הקורנת באדוות של רצון,
מתנמנם שם גורל מלא ציפייה,
לבוקרו של חזון הקנאי לעצמו כמו לאל,
לטון החלטה שתקבע, אבדון או הגשמה.

שיגעון בלי ספק, גם טירוף מתרפק,
על חיוך מסתורי הטומן את קסמיו,
בכל הנגלה אל עין הרואה,
בכל רגע עובר, בו במט משתהה

לחישות הספק מקשטות את קברי הפחדים,
שעטת רגשות שוב דורסת היגיון ושדים.
מחיר התבוסה אף המתיק טעמו,
כשטעם מרעיון פרסי הניצחון,
כשהילל את תעוזת הניסיון.

טירוף המתרפק במחשבה המגנה
את פסגת הכיבושים ואת חולשת ההוכחה,
אולי באי שפיות בחר להאמין,
בכל אשר בחר רצון,
מעבר לחוקים, אך לא מעבר לאפשרי...