ענת נצרתי / התבגרות אינסטנט |
א.
אני מצטערת כל כך
על שלא הסתכלתי על עצמנו מהצד לרגע
והבנו שאנחנו עוד ילדים
וצעצועי הפלסטיק עדיין מעניינים אותנו
כמו לינוק מהחכמה של אימא.
ב.
העצב בעמוד השדרה שלי
ממוטט אותי.
ג.
לכן יש לתינוקות ריפוד על הירכיים
כדי לבלום אותם
כשהם מטפסים גבוה
יותר.
ד.
אני רוצה למחות את הדמעה
שלך
שקורעת לי את פנים הנשמה
לקול שאומר שוב ושוב
מה עשיתי.
ה.
תקווה
אני מקווה שתבוא.
התמונות שמוסרטות לי בדפנות הדמיון
יש בהן רעד
שבינתיים לא נותן לה להתקרב.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|