תחדדי עפרונות סגולים
ותציירי שמש של להט וסחלבים שיבערו.
איש אחר יאמר שאלות,
תשיבי דרך קנבס וריח טרפנטין.
החלונות אצלך פתוחים עד החצי
ואין מתלה וילונות.
רק תצלומי ראשים
עם שערות, עם קרחות, חסרי שם, שונאי מבע.

תחדדי עיפרון שחור
ותמרחי מתחת ריסים.
ושאריות של עופרת יחדרו אל האישון,
זה ששומר מזוועות המראה
שסוחטת הבדידות.
ויש שקט בינך ואבנים קטנות,
אוספות צואת חתולים,
בונות גלעדים, שיתפרקו מהחום והשמיים.

תציירי פורטרט שהוא עצמך
ותתלי.
תשאלי איש אחר.
הוא ישיב "ככה זה ככה".
תמסרי לו, חסרת סיפוק,
את ציור הסחלבים השמשיים.
הוא ירוקן כיסים
וישלוף את נפשך באריזה חומה, גדולה,
שעוטפת בד ומוטות עץ.