|
בסוף הוא יעלה
האור האחד הזהוב
מבין לשכות הזעם
ומדפי הלילה הטחובים.
יהדהד מבין פינות הנפש הרדומות
את ציר הכוכבים הרוטש
עולמות שלמים לצורה
ימטיר עלינו גשמי אהבה.
נשימות הבשר קצובות הן
פועמות זמנן בחשאי
רק בלב אימת הפחד
ידפקו כתופים מרעימי נפש.
דעת ענניו הכבדים
להסתיר את המובן מאליו
חושפת את הבוהק הקסום
על פני מרבדי הארץ. |
|
|
אין עוד למה
לחכות אחים
יקרות, אחיות
יקרים, נותרנו
לבד, ואולי יש
תקווה רק
כשמחפשים אבטיח
שיהיה אדום אדום
בפנים... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.