הבזק זיכרון אחד מאוחר מדי

אני זוכר היטב
ילד כחול עיניים
שהכיתי במסיבת יום הולדת
של ילדה אחת
שאהבתי כמו חמור
(אני עדיין אוהב כמו חמור)
אני זוכר את עינו הימנית
שהפכה מכחולה לבנה
לסגולה אדומה
ואת אביו הכועס
שחיפש את הבריון
ומצא אותי
גאה ולא מפוחד
אני זוכר את המלמול הרך
שמלמלה אמי
כשחזרתי הביתה
את חגיגות הילודה
שראיתי מהצד מאותו יום
את אותו הילד
חולף על פניי
מפוחד
את עצמי
משונן וחסר סיבה
אלוהי במידה
שטני ברוחב לב
מנוגן מדוייק
וחסר סלסול
את הכול אני זוכר
עכשיו
ואם הילד שחלף
הוא לא מי שחושבים שהוא
אז מי הוא?

לילה, רחוב, לבדי

הייתי מוציא עכשיו
את האנשים מבתיהם
שופך מעיים נקיים
על מדרכת אבנים
או סתם
נכנס לבית שמח
ומוציא ממנו את השמחה
בקופיץ הכהה של הזעם

לילה, רחוב, קור, לבדי

על דלתות הבתים מצויינים
שמות אחרים
שאינני מכיר
כל הנחמדות הזאת
מוציאה ממני
את הזאב החד
שאני אוהב להיות
ויש לי עיניים גדולות כל כך
כדי שאוכל
לראות אותך
מתה

וזה לילה
וישנו רחוב אחד
וקור אחד
ואני. לבדי.

ובחלומותיי האחרונים
האחרונים
הקשה תוקפנית
על דלת
אישה טורדנית
נבהלת ממני
וממה שמזכיר אותי
ואני רכוס

הדבר שאני זקוק לו
הוא מוות מוקדם
נטול חפצים נושאי ערך
לא מוערך
הוא שאני זקוק
לו
אם לא הייתי זקוק לדבר הזה
לא הייתי אני

עוד מעט
תחושת סביאה בחילתית קלה
וכל חלקי הגוף שלך
יהיו מנומנמים למשעי
לא יוכלו להבחין בך
בלי הצל החיוור שלך
שיטרח לפרש אותך
בלי קושי מיוחד
ובלי רעיון מקורי אחד
ואתה תהיה עוד מת בארון עץ
שמחכה לדממה מניחת הדעת
שמחכה לו מתחת לקרקע
כמו לכל השאר
בסוף העניין

בלי לצאת מדעתי
זה לא עובד
הסמים יכולים להתקיים
אבל בלי לצאת מדעתי
להתפוגג באוויר הקיום המתעתע
זה לא זה
משהו חלופי ולא משכנע
תקופתי אבל מת
וסוף סוף אני נטול שאיפות
כמו שחלמתי
כמו ששאפתי
ועכשיו יש רק מעגלים
של קנאה מאולצת

עוד מעט ואוכל
להכות את ילדי הנשים
המוכות גם הן
ויכולים להיות גם לי
כמה קרבנות עטופים
שאוכל לקרב אותם
ולהרחיק אותם
כשאבחר בזה
או בשני

אפשרויות התעסוקה שלי
מחזירות אותי לידיים
האוהבות
הרעות
של המלכה החומה
ואני מוכן כבר להוציא מארוני
את מדי הסוחר המגוהצים
שחיכו מספיק זמן
ועתה, תורם להשתולל