ערב פרוץ ראש השנה ואני יושב מול האגו שלי ושואל אותו בכובד
ראש: "מה יוצא לי ולך מלהיות בחור טוב? שישים שנה שאתה ואני
סוחבים את הנטל הזה על גבנו, מדוע למה ועד מתי?" אני שואל והוא
מגחך אלי בזלזול האופייני לו ועונה לי: "אתה בחרתנו"
טוב אז זה מצריך חשבון נפש נוקב, לא יתכן שאדם יעשה מעשה שאין
בו כל תועלת במשך כל כך הרבה זמן ולא יחשוב על זה לפחות פעמים.

ערב יום כיפור, מנפחים את האופניים לקראת האירועים הדרמטיים של
יום המחרת, מחפשים בכל פינה פיסה של חטא כדי להשתחרר מזה
ולעשות מקום לחטאים חדשים ואני, אנא אני בא?. שישים שנה על פני
כדור הארץ ואין לי אפילו קצהו של חטא, לא חייב לאיש מאום עוזר
לזקנות לחצות את הכביש ובדרך נותן שקל לכל קבצן ורץ אחר כך
לבנק לבקש הלוואה.
הכי גרוע זה כשנכנס הצום לתוקפו, אני מנסה להיזכר במשהו רע
שעשיתי, אולי דרכתי מישהו על הרגל באוטובוס ולא ביקשתי סליחה.
אולי כשהייתי קטן שיחקתי עם מישהי ברופא וחולה ונתתי לה כדור
נגד כאב ראש במקום לבדוק אותה כמו שצריך? מחפש בכל פינה של
המודע וגם בתת שלה ולא מוצא כלום אפילו גרגר קטן של משהו רע.
אפס חטאים. איך אפשר לעבור ככה את יום הכיפור? מה עושים בין
הארוחות בלי איזה בקשת סליחה קורעת לב, לעזאזל?.
טוב, כנראה שבזבזתי את זמני בלהיות פראייר. כי בחשבון פשוט אני
מבין שהכי כיף זה להיות בחור רע. תשאלו למה, טוב ששאלתם, הנה
כמה דוגמאות:
יש לי כמו למרבית הבחורים הטובים חברה. רק מה היא כל הזמן
עסוקה בלכתוב שירים על החבר הרע שהיה לה. כמה הוא פגע בה, כמה
הוא עשה לה רע, ככה ככה וככה הוא עשה לה. כל דבר רע שעשה לה,
יוצא לו מזה בסוף שיר, אני בתור בחור טוב אפילו לא קיבלתי
הקדשה על התאריך שנכתב השיר.
הוא התמזמז איתה ועשה עוד כל מיני דברים שהיא זוכרת לרעה אבל
מ'זה מתגעגעת אליו. אני מתמסמס (sms) איתה אולי פעם ביום וגם
זה בין שיר דכאוני למשנהו ואם יש לה מצב רוח חיובי במיוחד
לענות לאחר שפרקה מטען רגשותיה.
הוא היה יכול להתקשר אליה מתי שרצה בכל שעה ביום אפילו אם יצא
באמצע הלילה. אני? הצחקתם את הנייד שלי, מקסימום יכול להשאיר
הודעה של "עשי טובה מתוקה שלי, את זוכרת שאני עוד חי. תתקשרי
בבקשה בבקשה" זה עוזר כמו משחה נגד פרעושים כשאתה לבד מול אריה
רעב. היא מקסימום נותנת בsms:  זוכרת, אז מה, שכחת משהו אצלי?.
בטח שכחתי מתוקה שלי, שכחתי להיות בחור רע ולהוריד לך כפה על
הפרצוף החביב שלך כדי שתהי קצת יותר בן אדם ותכתבי גם לי איזה
שיר על הכיף שבכפה.
עד כאן למה לא כדאי להיות בחור טוב, אבל אתם בטח רוצים סיבה
למה כדאי ואפילו רצוי להיות בחור רע. קבלו דוגמה.
יום אחד עוד כשהייתי קצת נשוי, חזרתי לעת ערב שמח וטוב לבב
כשמחצית מתכולת בקבוק ויסקי מתרוצצת לה בעורקי ולבי חש אהבה לא
גבולות. על המדרגות חיכתה כהרגלה המורה לספרות ציונה, שבעלה
המחנך של כיתות ה' היה נוהג לחזור בשעות מאוחרות לאחר אספת
הורים.
כהרגלי בקודש גם כשהייתי במלוא הכרתי נהגתי לברכה באחד
ממזמוריה האהובים משל משורר האומה: "הכניסני תחת כנפייך והיי
לי אם ואחות".
ציונה, שכהרגלה נהגה ללבוש חולצת טריקו שהבליטו הבלט והצג את
ראותיה הבריאות. הביטה בי במבט בוחן חרמני משהו ואמרה בקול
מעניין: "עזוב אותך מאם ואחות, בוא בתור אורח אל מתחת כנפי".
כמעט וגררה אותי בכוח פנימה אל תוך דירתה הספרותית ועד מהרה
מצאתי עצמי בין כנפיה הרוטטות מניח את ראשי על ראותיה ומוצא
עצמי מודה בקול רם לבורא שיעורי הספרות. ולמי שהמציא את אספות
ההורים
למחרת כשכולי תקווה שהנה סוף סוף חטאתי מלוא חופניים, הגעתי
לרב הקהילתי ובחיל ורעדה סיפרתי לו על המעשה בתקווה שארשם כדת
וכדין כנואף מורשה ומוכר במחוזותינו.
"נהנתה המורה?" שאל אותי הרב.
"עשתה קולות של נהנית" אמרתי "גם כן אמרה תודה בסוף"
"תפסו אותך?" הוסיף הרב להקשות.
"למה שיתפסו?" שאלתי "לא התכוונתי לברוח"
"אני מתכוון אם הבעל תפס אותך?" נזף בי כבוד הרב ירום הודו.
"חזר מאוחר לאחר סיום הסצנה" אמרתי "לא ראה שום דבר חשוד".
אם ככה..." פסק הרב המלומד "נהנתה ולא נתפסת, אין מעשה זה בגדר
חטא אלה כחפוז זמני שקורבנו בטל בשל הנסיבות התרבותיות
ספרותיות הכרוכות בדבר. לך דרכך בשלום תשים משהו בקופה שלא
יהיה פחות ממאה שקלים. נמחל לך תם ונשלם".
חזרתי לביתי כולי זעם כשבאמתחתי סתם חפוז במקום חטא וידעתי כי
ביום כיפור הקרוב אני הולך לסבול שוב קשות על מחסור בחטאים.
אז ככה, לרגל פרוץ השנה החדשה פונקט על השעון אני משנה דרכי
ומתחיל להיות בחור רע. משנה דרכי ב180 מעלות בעקבות המסקנות
שהגעתי אליהן, כי בשורה התחתונה, להיות בחור טוב זה רע לי
מאוד.