איילת בלק / תקומי |
כאילו לא צריך להרעיד הקירות
ואין שום צורך להפשיט אותי במבטים
אחרי שפשטת עורי כבצל.
אתה לוחש "תקומי"
אבל העייפות מצטברת. דופקת באזור החזה
אולי העקבים קצת דופקים את הגב
אתה רק לוחש. לא דופק על הקירות
לא דופק עליי כעל לוחות עץ ישנים
רק לוחש
תן לי לקרוא פרק אחד
לפני שנדבר
כשאני אארוז לא תוכל ללחוש לי "תקומי"
פתאום נראה פשוט יותר לוותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|