היה היה זרע
שעף לו ברוח מעץ אחר
העץ האחר היה מזרע
פרי אהבתם של 2 עצים אחרים
וביום אחד פסקה הרוח
והוא נחת,
היישר אל תוך גומת אדמה
אדמה די טובה אם אפשר לומר
ויהי קרן אור
אחרי תקופת הגשמים
והוא צמח לו
חזק ואיתן
עומד בפני כל סופה רעה
פיתח אליו שבילים
מכל מקום שרק יכול
ובירך כל העובר בדרכו
אך יום אחד קרה אסון
מי שאהב יותר מכל
הלך לעולמו
הוא נשאר איתן
אך לא גדל עוד
הוא השאיר את השבילים שהיו לו
אך לא הרשה עוד לשבילים אחרים להגיע אליו
הוא היה בשלכת
אך סירב לצמוח שוב שחלפה לה העונה
וככה הוא המשיך בחייו
האדמה שעליה הוא צמח גבהה מיום ליום
מגבעה הפכה מהר מאוד להר...
והוא במרומים היה, בקור, הרחק מכולם
ושם היה לו טוב
לפעמים נתן לשבילים חדשים להגיע אליו
אך במהרה עם שלג הוא אותם הרס
על גזעו עדיין חרוט
כמה אהב, וכמה כאב
ואף שיום אחד
הוא פתח את ליבו לשביל אחד
הרשה לו להתקרב עד צמרתו
השביל ההוא לא העריך
בדרכו שלו המשיך
ועוד באותו היום היה שביל
שביל לעץ אחר