במסעי זקוק אני לעברי,
ואם לא יצעד לידי, ואם לא יצעד יד ביד,
אז לפחות שאוכל לשמוע את נקישות נעליו באספלט מאחוריי,
זקוק אני לו, שיזכיר לי,
מי להיות וממי להתרחק,
זיכרון מסע שנחרט עם כל אביב חולף,
עם הכאב שנופל לרגליים,
נעשות כבדות ,
נעשות שחוקות.

לא למדנו לאהוב ולא נלמד לתת אהבה,
אותיות מתחברות למילים,
מילים מתחברות לשנאה,
שנאה מתחברת למעשים,
ומעשים לעולם נזכרים.

המוות מסתכל על שעונו,
אולי הפעם יקדים השעון,
אולי היום יגיע תורי,
אולי היום יהיה זה אני.