"'הפועל' זונה, 'הפועל' זונה, 'הפועל' מוצצת לכל השכונה!" -
קולותיהם של הנערים בסוף האוטובוס זייפו ללא בושה, אבל גידי
זיהה בקלות את מנגינת השיר "מה לך ילדה" של זהר ארגוב. הדרבי
הירושלמי בדיוק הסתיים ב-2:0 לטובת 'בית"ר', ולכן האוטובוסים
הנוסעים מאיזור מלחה היו מלאים באוהדים הנלהבים, אשר לבשו
צהוב-שחור, חבשו כובעים וכרכו סביב צווארם צעיפים בצבעי
הקבוצה. גידי הביט לאחור. כשנים-עשר נערים הצטופפו בקצה האחורי
של האוטובוס. המבטים של שלושה מהם הצטלבו במבטו של גידי. הייתה
בהם עוינות בלתי מוסתרת, כאשר הסתכלו על הז'קט בצבע אדום-כהה
שגידי לבש. וכאשר הסב את פניו, הנערים שבו ופתחו בשירתם:
"'הפועל' זונה..."  
   גידי התגורר בקרית היובל, שזה בעצם חצי-שעה הליכה מקניון
מלחה, ובהחלט יכול היה לעשות את הדרך ברגל. אבל בערב המדובר
הוא היה כה עייף אחרי יום עבודה שהחליט הפעם לנסוע הביתה ולא
ללכת. קו 24, אשר מגיע מהקניון ישירות אל השכונה, כבר הפסיק את
פעילותו להיום. לכן גידי לקח אוטובוס של קו 6. "אמנם זה סיבוב
מיותר ואצטרך להחליף אוטובוס",- חשב לעצמו, - "אבל לפחות אנוח
בעת הנסיעה". בשדרות הרצל גידי ירד מהאוטובוס, חצה את הכביש
והלך לתחנה של קו 18, ליד בניין "יד שרה". אותם שלושה נערים,
אשר הסתכלו עליו בעוינות, עשו את אותו הדבר. גידי אמנם חש את
האנרגיות השליליות אשר נדפו מהם, כמו ריח לא נעים, אך בחר שלא
להתייחס לעובדה. אולי גם הם גרים בקרית היובל, חשב, אין טעם
להילחץ.  
   כעבור מספר דקות בא האוטובוס הדרוש. הנסיעה עברה יחסית
בשלום, אם לא לקחת בחשבון את האוהדים השרופים שהמשיכו לשיר
בטריו מזייף את שירי 'בית"ר'. החשד שהדברים אינם מתנהלים
כשורה, עלה במוחו של גידי כאשר הבחורים יצאו מן האוטובוס יחד
איתו ברחוב בורוכוב. הוא פנה לסמטה קטנה, מוארת בפנס בודד אחד,
אשר הובילה אל ביתו, והנערים עקבו אחריו. לאחר כמה מטרים הם
הקיפו את גידי משלושה כיוונים.
-  שלום 'הפועל'. - אמר אחד מהם בחיוך זדוני.
-   'הפועל ' זונה. - סלסל השני בקול מתקתק.
-   מה אתם רוצים, חבר'ה? - שאל גידי מבלי להבין דבר.
-   שתמצוץ לנו, מותק. - זימר השלישי.
-  כלומר?
-  "'הפועל' מוצצת לכל השכונה". - שרו שלושתם ביחד.
-   יש לכם טעות, חבר'ה. - אמר להם גידי בטון רגוע להפליא. -
אין לי שום עניין לכדורגל.
-  מה זה? - אמר הבחור הראשון בקול נשי מעושה להעצמת הלגלוג. -
אנחנו גם שקרנים?
הוא התקרב לגידי וליטף את לחיו ברוך מופגן.
-   מה אתם רוצים ממני? - גידי נרתע לאחור.
-   מה ששמעת. שתמצוץ לנו, 'הפועל'. ככה! - והתחיל לפתוח את
מכנסיו. השניים האחרים לפתו את גידי בחוזקה.
   אך לפתע קרה דבר שהם לא ציפו לו. גידי עשה בגופו תנועה
קלה, ושני הבריונים, אשר תפסו אותו, עפו לצדדים. השלישי נעמד
דום, בעודו מחזיק את מכנסיו הפתוחים. אבל מהר מאד התעשת, סגר
את הרוכסן והתנפל על גידי גם הוא, וחבריו הצטרפו אליו. המאבק
נמשך דקות ספורות. גידי התגונן במיומנות רבה, התחמק מהמכות
המכוונות אליו בקלות מופלאה, ומן הצד נראה כרוקד להנאתו. הוא
המשיך בשלו עד אשר כוחם של אוהדי 'בית"ר' התוקפנים אזל, והם
נמלטו מהמקום מגדפים תוך כדי.
- 'הפועל', אה? - צחק גידי בקול והרים מן הקרקע את הז'קט האדום
שלו, שלמעשה לא היה ז'קט, אלא חלק עליון של קימונו. הלוא גידי
קליין היה בעלים ומאמן של מועדון קראטה חדיש בקניון ונשא
בגאווה את תואר הדן החמישי. הקימונו האדומים עם סמל המועדון
מאחור היו המדים הקבועים שלו ושל תלמידיו.  

13.08.2007, ירושלים