מתהלך בין סמטאות ישנות,
מחפש רמיזות נסתרות.
ושוב ושוב חולף,
על פני נהר שוטף,
ורק עולות עוד מחשבות.

מחפש אותה בנרות.
הדאגות רק מחמירות.
והשעות והימים,
חולפים כמו לא קיימים,
לא רואה עוד פתרונות.

מלכת השלג מדממת,
אני צועק.
גבירת הקרח נמסה!
ושום דבר לא יעזור,
לא ישנה...
אלת החורף נעלמה...

והיאוש כבר מטפטף,
רק הלב אותי דוחף,
כי היא אולי עוד מתחבאת
ובלעדיה אני מת.
הפחד כבר אותי עוטף.

אולי פגע בה מישהו?
פתאום אני מרגיש קפוא.
האם זה אפשרי?
זו היפה שלי?!
את אהובתי אכן מצאו...

מלכת השלג מדממת,
אני לוחש...
גבירת הקרח נמסה!
ושום דבר לא יעזור,
לא ישנה...
אלת החורף התאבדה.

רק רציתי לומר סליחה.
מה קרה לך נסיכה...
אז כאב לך קצת בלב,
ולא הצלחת להשתלב,
אז זאת סיבה מספיק טובה?