כל כך הרבה תחושות שאפילו לא מזהה ובטח שלא יודעת איך לבטא על
הכתוב. אבל ברגע שמתחילים לכתוב זה עוזר לחשוף הכל החוצה.
רב התחושות חיוביות... שמחה ואושר בעיקר. יש גם את הבלבול
העצום - אבל אפילו הוא כרגע מרגיש חיובי. הכל טוב, הכל מתרחש
בדיוק כפי שצריך לקרות. העולם פה בשבילי. נברא עבורי.
בדיוק מה שלימדו אותנו היום בבית חב"ד (הודו, דרמסלה) ב"מבוא
לקבלה". מצחיק כמה "התנגדתי" פעם לדת והיום לראשונה אני מרגישה
שאולי יש שם איזה משהו שפיספסתי. כשהייתי בבוקר בשיעור אפילו
לא חשתי כמה הדברים השפיעו עלי. עכשיו, כמה שעות אחרי, וגם כמה
שאחטות אחרי, הכל מקבל משמעות אחרת. האושר הוא בי ולא תלוי
בשום דבר אחר. ואני לא קרובה לזה אפילו כי כמה שמאמינה בזה
ורוצה לחיות על פי זה - כל העולם עושה לי אושר ולאו דווקא אני
עצמי. הנוף, האנשים, התשומת לב, המיוחדות, החיוכים, הרוגע
והשלווה.
אושר עילאי.