אמרת שתמיד
ולאחר היסוס הוספת
תאהב
אמרת שמספיק לך כל היום
לשכב על הגב
ולבהות בי
בוהה בך.
אמרת שמספיק
שהגיע הזמן לשחרר
הזמן שלך להיות עם אחרת
ושלי להיות עם אחר.
ואני מבינה. באמת.
אבל אני לא חושבת שאתה מבין
כמה שזה כואב לתת לך ללכת
שאתה עדיין נמצא בתוכי, כל הזמן
צובט לי בלב ומושך בעורקים
מציק
עד שבא לי להיעלם
ואני מבינה. באמת.
אבל אני לא חושבת שאתה מבין
כמה שזה שורף מבפנים
לראות אותך
מאושר אתה
ולא אתי.
כמה שזה מכאיב לדמיין
אותך מעביר את אצבעותיך
על גופה
ולא על גופי.
ואני מבינה. באמת.
אבל אני לא חושבת שאתה מבין
כמה שזה מאכזב לגלות
שאתך היה לי הכי טוב
וכמה שזה קשה להודות
שרק אתה יכול לאהוב
אותי ככה.
ולמרות שאני מבינה
חשוב לי שתדע
כמה שאני מתגעגעת ללילות שלנו יחד
לחיבוק הזה, לנשיקות , לנשימות
כמה שאהבתי להתבונן בך ישן
ולדעת שאתה מתבונן בי כשאני
ישנה.
וזה נגמר,
וזה כואב.
אבל למרות הכול, אני מבינה.
והלוואי שתבין גם אתה.
בשבילך, יקירי.
ספט' 2007. |
