אינני זוכר את
המכונית הישנה.
או את סבא
גא וזקוף מביט לאופק
עת סבתי אוחזת בי
על מכסה המנוע,
בכדי שלא אפול;
אך
סוכריות הדבש
מתיק הגולדה
שנשאה, עדיין
מעקצצות את
בלוטות הטעם
בקצה הלשון.
צהובה ודהויה,
התמונה. כמו
הפנים המונצחות ש
הולכות ונשכחות.
הילדים החבוקים,
אף הם
סופם להיחבט
בקרקע הקשה,
כרימונים
מלאי הבטחות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.