[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







פנינה פרל
/
את תהיי לי מגבת

הלילה בהיר וקר, וחצי ירח עגול וחיוור, תלוי בשמיים השחורים
מנוקדי הכוכבים, מעליהם. הים רחב, שטוח, ומזמין מונח לרגלייה
היחפות, והוא נקודה קטנה של אדם, צפה במיים השחורים שנפרשים
מולה. היא מנסה לנחש על מה הוא חושב לו עכשיו, צף לבדו, עולה
ויורד עם הגלים. האם הוא רואה אותה מחכה לו על החוף? האם המיים
מוליכים אליו את מחשבותייה?
הוא יוצא מהים, ערום ורטוב, צועד לעברה, רועד מקור. היא עומדת
על החוף, לבושה בסוודר הישן הגדול, רגליה היחפות, מחופרות בחול
הרטוב,. "המגבת", הוא מזדעק פתאום, "שכחתי את המגבת ". "אני
אנגב אותך", היא מודיעה מיד, ומורידה מעלייה בגבורה מופגנת,
למרות האוויר הקר, את הסוודר הישן והחם, וכורכת אותו סביב גבו.
"אני מעדיף שאת תהיי לי המגבת" הוא זורק את הסוודר על החול
לידם, מחייך לעברה וזיק שובבי בעיניו. "בוודאי" היא מחייכת
אליו בעליצות, הגופייה הלבנה לגופה, מבליטה את חמוקייה לאור
הירח, ואת פטמותייה שהתקשו מקור הלילה הסתווי. היא מתקרבת
אליו, גופה נוגע בגופו, הגופייה הדקה שלגופה נרטבת כליל, ומה
שנשקף מתוכה מרגש ומפתה. היא מעבירה את ידייה בתוך שערו הרטוב,
והוא מחבק אותה, מצמיד אותה אליו, ומנשק אותה על פייה, שנפתח
אליו כמו ורד. לשונותייהם נצמדות, אוחזות זו בזו, במחול משלהן,
מעבירות זו לזו מסריים סמויים. היא מתנתקת, לאט משפתייו הרכות
ומנשקת את פניו, בנשיקות קטנות, חמות, לשונה לוחשת אהבה
לאוזנו, ואצבעותייה חורשות תלמים עמוקים של עונג בגבו. שפתייה
הנעימות מנשקות את צווארו וגולשות באיטיות מכושפת במורד חזהו.
לשונה מלקקת בעדינות סביב פטמותייו, ויורדת רכה ואדיבה, לאורך
בטנו, אצבעותיה העדינות, מפסלות מחדש את אגנו ומפרקות אותו
לגורמים. צמרמורות תאווה מענגות עוברות בגבו, ומרעידות את
כתפיו. הוא מרגיש את הדם מתחיל לסעור בעורקיו, ואברו נקשח,
זקוף לקראתה. הוא גונח בהנאה, ומושך את כתפיית הגופייה מעליה,
חושף שד צחור ורך, ומלטף אותו בידו בהערצה. "בלי ידיים על
המגבת" היא נוזפת בו במשובה, דוחפת אותו תוך כדי, אל הסוודר
הגדול שפרוש על החול, אך לא טורחת להחזיר את השד הסורר למקומו.
הוא נשכב בגבו אל הסוודר, והיא מתיישבת עליו. "בלי ידיים.
בבקשה", היא חוזרת מחוייכת, בחומרה מעושה, רוכנת מעליו, ומקפלת
את שתי ידייו מתחת לראשו. הוא מנצל את ההזדמנות, שהיא רכונה
מעליו, וחוטף בפיו, את השד החשוף, המציץ מהגופייה הרטובה, טעים
ומגרה. "בלי ידיים" הוא חוזר אחרייה בפה מלא. "מתחכם?", היא
צוחקת בהנאה גלוייה, ומחלצת בעדינות את שדה מפיו התובעני. "רק
תרגיש" היא מבקשת  בלחישה "תן לי לנגב אותך". והיא מפנה את
ראשה לעברו, ומלטפת עם שערה הבהיר, הארוך והרך את כל תווי
פניו, את צווארו את החזה, עד שיפולי הבטן, ופייה מנשק ומלקק
אותו, בהכרות מופלאה עם רחשי גופו. אפו מלא את ריח ההדרים של
שערה, פיו מלא בטעמה, אוזניו מלאות בנשימותייה הרכות, ועינייו
מלאות בה. היא מתיישבת זקופה וקלה על רגליו, אברו איתן וגאה,
בין ירכיה הדקות. היא מורידה מעלייה לאט לאט, את הגופייה הלבנה
הרטובה, זורקת אותה לחושך. בידה האחת היא אוספת  את שערה
הארוך, מעל עורפה, ראשה מוטה מעט לאחור. בידה השנייה היא לוקחת
את ידו שהתרוממה לעברה מאלייה, ומוליכה אותה ברכות אל מצחה, על
עינייה, במורד אפה, על שפתייה ואל תוך פייה, היא מלקקת את
אצבעותיו, נושקת להן ביחד ולחוד, וטועמת אותן אחת לאחת, עינייה
מחייכות אליו. היא ממשיכה להוליך את ידו בידה, במורד הסנטר, על
צווארה, בעיקול כתפייה החטובות, במעגלים קטנים סביב שדייה
הלבנים, העדינים, שבוהקים אליו יפים וגלויים בחושך. בגיא הנעלם
שבין שדייה, היא משתהה עם אצבעותיו. אחר כך, היא מכסה בחוזקה
עם כף ידו שד אחד, פטמתה מקשיחה, ונדרכת פוערת חור של תשוקה
ועונג בידו. אז היא מפזרת את שערה האסוף, בהינף יד חינני,
ולוקחת ברכות בכף ידה הפנוייה, את כף ידו השנייה, המשתוקקת,
ומצמידה אותה בהחלטיות מפתיעה, לשדה השני. היא מניעה את
אצבעותיו בכפותייה, סביב, ומעל, ומתחת לפטמותייה היפות הזקורות
בעוז לעומתו, חצופות ומפתות. מקרבת ומרחיקה, צובטת ומלטפת. היא
מעבירה את אצבעותייו בעדינות רבה בקו הסודי הבלתי נראה, שמתחת
לכל שד. היא ממשיכה ומושכת את כפות ידיו, במעגליים גליים
נדיבים במורד בטנה הרכה ועורה רך ומתמוסס כמו היה שילוב של
קטיפה ומשי בין אצבעותייו. היא מתעכבת בעיגול המותניים הנדיב
והמזמין, וממשיכה עד לקו הלוהט המסמן את תחילת ערוותה, השומרת
הנאמנה של המשולש הקדוש שלה. הוא גונח בהנאה, לאצבעותייו
הסקרניות חיים משלהן, והן תרות ומחפשות אחרי מערת הקסמים
הסודית שלה, נשימותיו כבדות, וגופו רועד מעונג ותשוקה. היא
מחייכת, הנאתו מדרבנת וממריצה אותה, ממלאת אותה אליו. למרות
הפיתוי שבמגעו, היא מזיזה בעדינות את ידיו, לצידי גופו, ומלטפת
אותן ברכות מרגיעה. היא רוכנת מעליו, ומנשקת קלות למשולש השעיר
שסביב אברו המאיים להתפקע. היא מלקקת בלשונה ברכות, את
אוצרותיו הכמוסים ביותר, ונושקת להם בשפתיים רטובות, פטמותייה
הקשות חוצבות שבילי אש בוערים בין רגלייו. היא ממשיכה במסעה
המהפנט, אל החיבור העדין שבמעלה ירכייו. שפתייה ולשונה מפרפרות
על עורו, במקום שבו הוא עדין וחשוף, כמו דבורים  עמלניות
המבקשות להן צוף בין פרחי האביב, מעבירים בו עקצוצים מחשמלים
של עונג עילאי. כשהוא מרגיש כי כמעט כבר לא יוכל להכיל יותר את
עוצמת התענוג הפראית הדוהרת חזקה וחמה בגופו, היא מביטה בעיניו
הבוערות אלייה מהחשכה, מחזיקה את אברו הלוהט מתשוקה וכמיהה
בשתי ידייה, ומכניסה אותו לפייה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
השטן הוא סלוגן.


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/9/07 9:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פנינה פרל

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה