אלפרד יארקייב / זיכרון ורוד |
מילותיה הלוחשות מניפות את הווילון.
זיכרונות חדשים שלא התרחשו מעולם
פוקדים את עיניי.
אני מרגיש שאני מוכן לאהוב,
אבל לא יודע אם ארגיש עם זה טוב.
מה להרגיש אולי כבר שכחתי,
הרגשתי מזמן, ועד לא מזמן בקושי נזכרתי.
את לא את, החלפת כל כך הרבה צורות.
אומרים שזוכרים את הזיכרון האחרון
אבל הוא כבר לא אמתי ממש כמו הווילון,
לא נברא מעולם כמו מילים לוחשות,
ירכייך כנראה היו סתם זוג כריות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|