ליהיא גיל / אתה אינך בא |
והלב שכבד
המחשבה שריקה
הנשמה חנוקה.
האור שנחבא,
ואתה אינך בא.
עומדת לבד,
עומדת בצל
השביל מלפני הולך ומתפתל
והלילה
והחושך
ובתוכי הבדידות.
והקור שחודר,
ואתו העצבות.
והאור שנחבא,
ואתה אינך בא.
לדבר משפטים רבי משמעות,
לכתוב עוד שירים,
לחיות או למות.
והלב שנשבר,
והלב שנכבה,
ואתה -
ואתה אינך בא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|