היא הייתה ישנה, כשנכנסתי לחדר השינה.

הרמתי את השמיכה והחלקתי פנימה, נצמד אליה בחיבוק אטי, כנחש
הנכרך על גזע של עץ יפה.

היא התעוררה, אך המשיכה להעמיד פני ישנה, בשל אופיה הפסיבי,
ככל הנראה, או בשל הציפייה המסקרנת להמשך מעשיי.

כשהתברר לי כי אינה מגלה התנגדות, נתקפתי דחף של רעבתנות,
והשתוקקתי לבלוע אותה בנשיקות ובחיבוקים. ולמרות זאת, כפיתי על
עצמי תוכנית מסודרת, והתחלתי לזחול לאורך גופה האדיש וחסר
התנועה מלמעלה כלפי מטה. את הפה הברשתי בשפתיי, את השדיים
נישקתי בעדינות, על הבטן הותרתי בלשוני, כשבלול חולה אהבה,
שובל לח, ואז הגעתי אל הערווה, המטרה הסופית של המסע.
נתונה לחסדיי באופן מוחלט, אחזתי בברכיה ופישקתי את רגליה
לרווחה. אף שחשתי כי שריריה התכווצו, היא המשיכה להעמיד פני
ישנה, ואני עטתי בלהיטות על מזון התאווה שלי. לא הרפיתי עד
ששרירי ירכיה התהדקו על לחיי כמלכודת של בשר...
היום, כבעל ניסיון של שנים, אחרי שאני מוביל את בת הזוג
לאורגזמה, אני חוזר למסע בכיוון הפוך. מן הערווה אל הבטן, מן
הבטן אל השדיים, מן השדיים אל הפה. ובתום המסע אני נפנה לדאוג
גם מעט לעצמי...

אני בוחן את רטיבות נרתיקה, המעיד על מידת ערנותה האמיתית,
מחדיר לתוכו את אברי הזקור מזה זמן רב, ומתחיל להתנועע בתוכה
באיטיות כדי לדחות את הגמירה ככל האפשר. גם בלא תנועה כמעט,
אני חש כיצד הזרימה החמה מטפסת באברי ונפלטת אל קרבה, ובתנוחה
זו אני שוקע בשינה לצדה...

21/09/01 ©