יש תחנת רכבת קטנה
אצלי ברחוב
במעלה המדרגות המובילות לבית ספר דתי.
היום, למשל, העירוני זמרותיהם
וחשבתי, חה, חה, הללו לו, הגדילו, מתחו, האריכו
והוא ינגב עליכם את השרוול ויצחק מלוא פיו.
כיצד אני יודעת על תחנת הרכבת?
זה העשן שמסתלסל מהחריצים של
האספלט הבוער, מוצץ את השפתיים הפנימיות של האנושות
זו שמנפנפת דגלים לבנים בתחילת הקרב.
ומה ראיתי שם?
כרטיסים שרופי קצוות, עיניים אנטישמיות, אהוב נוטש
כל החבילה.
הזהרתי את עצמי? בטח שהזהרתי
על העצמות חרטתי סכנה,
הרי כל הסימנים היו שם:
עיניים קופצות, צלקות על העור, תפרים בתוך הפה - - -
תדביקי את השברים ותווצר מפה שגויה,
יהיה פשוט להתבלבל ממנה ולהגיע אל התחנה הלא-נכונה.
אחר כך יחלפו לידך מספר תלמידים, קרני שמש יפגעו בסיכות האמונה
שלהם, ואת תהיי מוכת סנוורים, כל האהבות שהיו לך יתערבבו
בתוויהם, אז תתנפלי ותתלשי איבר-איבר, בדקי היטב,
תהפכי אותם על הראש ותזדעזעי לגלות, צופרים וגלגלים ולב נעוצים
טוב-טוב בסוליותיהם.
ליאיר
12-12-2006 |
