אני חיה מקיץ לקיץ
עונדת שרשראות של מלאכים שומרים
שלא אשרף מפני השמש שמלטפת בשקר.

לוגמת מנחל מים טהורים וזה משכר.
אהובי מלטף לי את הפנים באמת מטרידה
וברבור מסיפור ילדים שט לו מעבר לגדה.

אני צוללת, ספק תובעת באושר
אהובי קרוב, נוגעת ידו בשפתיי
לחש קסמים מדקלמת, מנושקת ללא די.

עשבים שוטים בצבעים דהויים מתגנבים למבטיי.
חיוורון מפיל כל צל של ספק בנוגע לחלום.
אהובי עוד איתי, יחד באותו המקום.

עשבים שוטים מתגנבים למבטי
הקוסמת מכשפת והלחש אמיתי.