לירי יואבי / ורוד |
יושבת על הרצפה
מודה.
מודה על השקט
שעוטף.
על הנוף שמסנוור לי את כל העיניים.
המקרין, כמו מלטף... לי את כל העור.
תזכור כי אדרוש שתזכור
כל ענן שבשמים.
ומודה על השקט
שמרעיש.
על הכוח שמוחזק לי בידיים
הנלחם, כמו אוהב... האוהב את האור.
תזכור כי אדרוש שתזכור
כל רגע של בשניים.
התפשטתי מכל הלבטים,
עצמתי את כל העיניים.
ולבשתי ורוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|