וזאת היא קללתי-מורשתי-צוואתי אליך.
בכל פעם שיגיע הגשם הראשון, עם ריחו החמצמץ והאוויר הקר שנכנס
בנחיריים, והלב מתרחב, לא תוכל שלא לחשוב עליי. לעולם אהיה
ריחו של הגשם הראשון, השלוליות והטפטופים.
שם אופיע, בריח, במראה שבשלולית, בסוודר הראשון.
וכשתלך אתה יד ביד, היא חבוקה במעילך, לובשת צעיף המסתיר את
פניה, עיניה מגלות אהבה; כשתלך אתה יד ביד, לרגע קט,
יבליח-יבצבץ, כמו דמותך בשלולית - אני.
זו צוואתי, מורשתי, קללתי לך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.