|
עיניה הבוהקות של מלכת אמסטרדם
רושפות אליי את כאב התמימות
לתוך תבנית מוכרת של סיוטי ילדות
להבי המילים לבנים להפליא.
הידיים השחורות הללו
נעות בקווים מורכבים להחריד
בין ציר האדמה לסופת הכוכבים
הזיכרון רדום בשוליו ההכרתיים.
כמתוך סיפור ישן של שלג
היא יוצאת מתוך לכלוך הרחובות
בדמות ילדה נצחית
קפואה במיתרי הזמן הגבישי.
את כל מטבעות הרוח פרשתי לקראתה
כפרש בתוך יער הערפל
אני אהיה מלך רחבות הריקודים
ואת תהיי לי למשמר הלילה. |
|
|
המממ.
הרגע ראיתי
סלוגן שנראה לי
מוכר מאיזשהו
מקום.
ואז הבנתי: אני
כתבתי אותו,
בשעת לילה
זדונית ומאוחרת.
הדבר היחיד שעלה
בדעתי בנוגע
לעניין הוא: "מה
לעזאזל
חשבתי?!?"
זאת שלא הולכת
לכתוב יותר
סלוגנים באמצע
הלילה.
אופס.
יום ג', 2:00. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.