מיקי היה ילד רגיל
וכמו לכולם היה לו על הפנים תרגיל,
אפילו בכיתה שישב לו לבד,
השאיר את פניו מכוסות בלבד.
מיקי רצה לצאת לחצר
אך מהצחוק של כולם תמיד הסתתר
ואם אחד ניסה רק לגשת
מיד מיקי רכב הרחק על גלגשת.
וגם בביתו היה מתבודד
ואמא שואלת ואבא תוהה,
אך מיקי לא רצה לספר
ורק המשיך והתחבא.
יום אחד בשעת צהריים,
ראה מיקי את דודו אפריים,
הדוד קרא לו ולא היה למיקי נעים,
אז ניגש הוא בזהירות ובבושת פנים.
אפריים אמר, מה קרה לך ילד?
גם לך יש פצעים שנראים כמו צלקת?
מיקי שתק והנהן בראשו
ואפריים הביא לו כדורים ומשחות.
מיקי מרח ובלע בקביעות
והפסיק להתחבא ולחפש תרוץ,
עם הזמן זה יעבור
ובינתיים הוא עוד מתבגר עם פצעון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.