|
שוב באה לי המוזה מלהיזכר בניצוץ
ששבה אותי תוך שניות ספורות
ולא עמדתי בפניך
כפוחדת ליפול אוחזת בידך
ולא מרפה לדקה או שנייה
רוצה שתאחז בי בעזרת אהבתך
ולנצח ויותר אהיה בחברתך
וכמו מעין אינסטינקט אני נושקת לשפתיך
רואה שנית את הניצוץ בעיניך
ולא יכולה שלא להזיל דמעה
להיזכר בדבר... שפעם היה
ועכשיו בלי שום מטרה מסתובבת
ורק את אותו ניצוץ מחפשת
אותו אחד שפעם היה
אותו אחד שמשתקף בדמעה
ועכשיו איני יכולה להאמין
הכול נראה כמו חלום מדהים
כאילו ישנתי שבוע שלם
וקיבלתי כל דבר עליו אדם חולם. |
|
|
הכי מביא לי
תסעיף זה מורה
אחד קרון טאב.
כל בוקר, ככה
לפני שאני עוצם
תעיניים, מתקשר
אלי אומר תעשה
גיבוי. כל חמש
שעות מתקשר אומר
תנקה את הטבלה.
כל חמש דקות
אומר תסדר לי את
הבר. הגיעו
מים!
אני דורש זכויות
לפחות כמו פועלו
של בועז רימר.
אני רוצה הטבות!
אני רוצה כסא
בחדר מורים. אני
רוצה הפסקת תה
בצהריים!
מרסלוס שרת
הבמה, אחרי שלא
עצם עין שבועיים
ועוד אין לו
איגוד מקצועי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.