אני מביט בתמונותיי שבאלבום,
אני חוזה בחבריי שנאלמו דום.
אני רואה שם חיוכים קפואים,
אני מביט שם בדממת החברים.

אני מביט בתמונה ונזכר בסיפורה,
אני שם מחייך ליד קיר האבן.
אני מביט בתמונה ובקריצה הדמומה,
אני עם חברי נשען בחלון על העדן.

אני דממה ודמעות צפות שם בעיניי,
אני את געגועיי לא יכול לכבוש.
אני נאלם כמו הדמויות שבתמונותיי,
אני בהם רוצה לפגוש.

אני כסיר הלחץ העצור כולו,
אני רוצה להתפרץ בבכי מר.
אני רוצה שאת זעקותיי יישמעו,
אני אינני רוצה להפוך לזר.

אני מתגעגע ביומי לצחקוקים,
אני מתגעגע בלילי לוויכוחים.
אני מתגעגע ביומי ללימודים,
אני מתגעגע בלילי אל השומרים.

אני את האהבה הזאת לחבריי כלל לא אניח,
אני את התקופה הזו לעולם לא אשכיח.
אני את תמונות חבריי שבאלבום אנציח,
אני את עברי אזכור ותקווה בלבי אפיח.