אי שם בליבו של גן,
עומד לו עץ איתן.
אי שם, הרחק מכאן,
זקוף העץ, חייכן.

גבוה העץ ומתנשא אל-על,
מתנשא וראשו מורם.
אלפי עליו מטילים צילו,
ומתחתיו שוכבים דומם.

צילו הנעים מהנה להרדים,
ורוחו הקרירה תאווה.
כינויים לרוב לו נתנו ילדים,
והוא נמלא גאווה.

בחורף ראיתיו ועליו ריחמתי,
העץ הוא עירום חשבתי.
נראה הוא עייף וחסר חן,
היכן הוא אותו עץ מתחנחן?

במהרה הראה העץ ניצניו,
וחיש גידל עלעליו.
חזר חינו לעמוד בלב גן,
אי שם הרחק מכאן.

וכך שוב אליו באו ילדים,
ומתחתיו שכבו דומם.
ושוב אלפי עליו פורחים,
מטילים צלו, משיבים רוחם.