"...ואולי היו לנו ימים יפים, שמיים של יהלומים ותזרח
השמש..."
ועכשיו לך תסביר לאוסטרלית החמודה הזאת, עם הראסטות בשער
הבלונדיני והבנדנה על הראש מה פירוש המילים המוזרות האלו שאתה
שר לה כאן, באמצע מסיבה בצפון הודו, כשהיא מתבוננת בך עם
עיניים בורקות ואומרת באנגלית חיננית:
"You're funny''

''I like you''
אני עונה לה ברוך, כאילו לעצמי, ובלי לשים לב אני כבר מחבק
אותה בחום, מעמידים פנים שאנחנו במקום אחר, לבד, כשהניצוצות
סביבנו כמו מהווים חומה מהעולם כולו.
אחרי דקות ארוכות אני מעז לפקוח עיניים, ורואה עולם אחר.
דמויות קופצות מתוך הסלע, יצורים קדמוניים מקפצים מסביב,
והאישה שאתי התמזגה והפכה לשלוחה שלי. היא ממקדת מבט בהר מולנו
ומבטי עוקב אחריה.
''You're funny''
המילים נכתבות על ההר בגדול
''I like you''
אני מחזיר לה בכתובת משלי.
היא צוחקת בהנאה ופיה תר, מגשש, ומוצא את שלי. תופים מכים
באוזניים בעוד אני מגלה שאני מנשק את הבחורה הכי מדהימה
בעולם.
היא שולחת יד בטוחה לפאוץ' שלי ושולפת את הקרטון האחרון שלי.
היא יודעת הכול, החמודה. צריך להתחתן אתה, בחיי. אין ברירה.
בתנועה מיומנת היא חותכת אותו לשניים ומחליקה לפיות הפעורים
שלנו.
בום. השמש עלתה בדיוק באותו רגע, וכל הצבעים התפוצצו מסביב.
אני משתנק, מביט בעלים לידי שהחלו לחיות עכשיו, לאור היום,
ביתר עוז, מחזיר מבט אליה רק כדי לגלות שהיא הלכה.
זהו? זה מה שהיא רצתה ממני? חצי קרטון? ואני רציתי להתחתן
אתה.
אין לי כוח לשטויות האלו יותר, אני מוצא אותה עומדת על יד
הצוק, רץ לכיוונה וקופץ.
נופל מטה מטה וכמו שומע אותה, מבעד לרוח השורקת, צועקת:
''You're funny''

''I like you''
אני צועק לה חזרה.

''Please, Angy, which way is hell?''