"כל העולם כולו
גשר צר מאוד
גשר צר מאוד.
והעיקר
והעיקר -
לא לפחד כלל!"
אמר החכם רבי נחמן מאומן.
ואני הלוך הלכתי
גם רקדתי והשתוללתי.
לא פחדתי כלל וכלל.
ואני נפול נפלתי מהגשר.
לא פעם ולא פעמיים.
נפול נפלתי וזה אפילו לא כאב.
אלוהים תפס אותי תמיד
באצבעו האלוהית.
נפול נפלתי עד אשר קהו חושי.
וחזרתי אל הגשר.
כל פעם
שוב ושוב.
לאט לאט התגנב אלי פחד,
התנחל בתוכי וגדל וגדל.
הפחד התגדל והתקדש
ואני הלכתי וקטנתי.
התכווצתי ונמחצתי
תחת כובד משקלו.
היום אני כבר לא נופלת.
גם לא רוקדת ,
לא משחקת,
לא צוחקת.
אני רואה ולא נראית
בצעדים רועדים אני הולכת על הגשר
כמו רוח רפאים.
הפחד עצום ומוגדל
הוא אינו מפחד כלל.
ואני מוכת גורל.