(1)
בשקיעת ימי אדם יידעו הכול כי ימים אשר יבואו בעתם לשנות סדר
עולם, הם ימים אשר דובר בהם בטרם עת. ובאחרית ימים יישא אדם
לבו לדברים שסופרו ויידע כי נגעו בימים אשר היו ועתה אינם; ועד
אחרית ימים יתהה וישתומם אך לא יטה אוזנו לשמע הדברים שנאמרו
בטרם. תהא תקווה בין בני אדם בעת ההיא לכשתבוא, ויידעו חמלה
ורחמים? ושני גורלות עתה לאדם, ושוב לא יחמקו מלברור דרכם לקץ
וגאולה.
(2)
כשם שסופר בבוא העמים, יבואו אותות רעים עלי אדמות. תבוא אפלה
רעה חרף יום ויימוגו חיים מצד דרך. ינשבו רוחות שינוי מארץ
זריחה ויישאו אפר נואשים. וידעו בארצות האדם כי ניעורו מתים.
ימות כל חי וייבש ירק-עד, ויישאו התפילה בני-אדם כאחד. וידעו
כי מרומים עזבום לנפשם, עתה גורלם באחד האדם. ויבוא בעולם מצית
גורלות, יליד ענקים, ויישא התפילות לגרש הרפאים. ותבער אש
קדומים בלהבות עלומים, תגבה רשעים ותגאל נואשים. ויבער אור
גדול ותנוס אפלה, וישמח לבב אדם בממשלת גאולה.
(3)
אין תקווה לאדם ולא לו ישועה, כשם ינוחו אותות עלי אוזן ערלה.
וידעו בני אדם שאננות רדומים ויישאו תקוותם אלי הריקים. ותיפול
ארץ תחת מופתים, ויידום קול אדם בין הדי רפאים. ושבו מתים טרם
זמנם, ותנשב בבכי רוח אפרם. תגווע האש מימים אחרים, וצל גורל
אשר הוצת מקדם נח על הכל. תבוא אפלה ותהי קללה ממשלה. ויגוועו
הימים. |