[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עד היום הזה, לא זכיתי להכיר אדם כזה.
ילדותו זכורה לו כפיסה נהירה, בה הכל פשטני עד גיחוך.
(ואולי, לא טוב שאני מכריחה עצמי לכתוב כזכר,
ולקחת ממני את הנשיות לכל הרוחות בפעם המאה).
אני נשבת בך,
בתנועות החלקות כמו טייגר שמלקק את כפות רגליו הטובעניות
בחולות,
בסהרוריות העייפה,
שמשטחת את הגבעות לכדי תמונות חלקות שמתעופפות ברוח כשהאוטו
נוסע והחלון תופס במקרה,
משליח בי מבט כועס שאסתכל כמה יפה הוא צילם.



(ילדותו - כפלחי תפוזים כתומים,
משסעים בי - כתער,
את כל אשר ידעתי עד היום).



הילדות, בשלה ומזוככת-
משילה מעצמה את כתמי השמן והגריז מהמלחמה עקובת הדם,
ומתגנדרת לכבודי. במריחות ליפסטיק חושני, וברכיסת כל הבלוקים
ברחוב שניצבים כחיילים משחירי פנים,
חלולים מבפנים, מעמידים קרטונים בצורת בני אדם אל מול חלונות
הזגוגית בכדי לתעתע בי שמישהו ער בבית, רוקד וואלס עם אישתו
הנאווה.
הכל מתעתע. נראה מפלצתי כשאתה דחליל בחצר, וחסר ערך לחלוטין
שאתה בעל הגינה.



( הרי העורבים פיקחים מאתנו, מחודדי חושים, מאופרים כהלכה).



תל אביב לעולם לא תהיה שוות ערך אצלי כחיפה.
הריה המתוקים כנהרות בשלים, עצי הדקל רווי החיות שמנערים את
השיער כשאני חוצה אותם במהירות.
אני מסתובבת במיטתי הצמוקה, מצייצת כשהשעון מראה חצות, גוערת
כשהשעה משקימה לכת והציפורים מנקרות לי על עדן החלון / לפתוח /
לתפוס אחת בשיניים / לאכול עד המקור.
(תמיד הוא אוהב לכנות אותי חיה,
הו, כמה שאני אוהבת את זה,
אין לי את החוטים המתאימים לשזור זאת בפניי הציבור, לכדי
כיסוי שיתאים לתבנית הראש החזקה בה מדובר על אהבה, וקונוטציות
מעוררות פליאה יצמחו מטווח אדמת הטרשים שאיש לא חורש בה תלמים
עד אשר נכווה לחלוטין).




חזרתי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני שמח
שהאבולוציה
החליטה להתעכב
עלי עוד קצת.

יש כאלו שגורלם
לא שפר עליהם
ומביצה הם
התפתחו לחביתה.
זה קצת דד אנד,
הייתי אומר.

אני למשל עוד
אהפוך להיות
תרנגול!

אה... וזהו.


אפרוח ורוד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/9/07 13:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קלרה גריידי

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה