תומר,

כל כך הרבה דברים לומר אבל איך?!
אני יודעת שבחיים אני לא אעז לומר לך מילה טובה בפנים, כי כזאת
אני - פחדנית.
תמיד בציניות, הכול! אתה שמן, מכוער, חלש, מעצבן, מפחיד, אדיש,
שטן...
כשבעצם - הכי יפה בעולם, הכי חתיך שאפשר - בכל מצב, כל בדיחה
שלך גורמת לי לצחוק עד השמיים וכמו שההן טוענות - אתה מלאך!
ואם אמרתי שלא אכפת לי שבשנה הבאה כבר לא תהיה כאן אז שיקרתי,
שיקרתי בכל מובן של המילה כי רק המחשבה מסובבת אותי מבפנים.
אני בחיים לא אשכח את ההרגשה של הפעם הראשונה שראיתי אותך...
כי היא מלווה אותי עד היום, בכל שיחה - אם היא הכי רצינית או
הכי שטותית, בכל נסיעה - ארוכה או קצרה, כשאתה מדבר אליי, אל
מי שלידי, אל כולנו, תמיד! כשאתה צוחק, עליי, ממני או סתם אם
במקרה עברתי ליד מישהו שאתה מתעלל בו, כשאתה נוהג מהר וצופר
לי, עושה לי שלום אחרי שלא ראית אותי 20 דקות... אפילו שכל מה
שעובר לי בראש זה למה לעזאזל לא הצעת לי טרמפ... חח...
ילדה קטנה שהתאהבה, כל כך התאהבה שאין לה מושג איך לצאת מזה.
אני מודה על כל שנייה שאני מבלה ביחידות אתך, וברגע שהיא נגמרת
אני מייחלת לבאה.
מחשבת צעדים, שוקלת כל מילה כי אני יודעת שאולי אתה שם, יוצר
עליי רושם ראשוני, אפילו שעברו שנתיים מהפעם הראשונה שידעת מי
אני. גרמת לי לאהוב כל אירוע ולשנוא כל דקה שאתה לא נמצא בה,
ומה לא אעשה כדי להימצא בחברתך...
השתעבדתי עבורך ואני סולחת, על הכול אני סולחת.
בטוחה שלא תאהב אותי ולהפוך להיות אנחנו זה כנגד כל הסיכויים,
אבל זה יצא מכלל שליטה, כרגע אין דרך חזרה! כבר שנתיים של
תקוות, וכמספר התקוות - אכזבות... אך אין דרך חזרה כי לבי שייך
לך!
זו אינה עוד קלישאה. כשהיא יוצאת מפי אין זו עוד מילה יפה, רק
הרגשה אחת - חזקה, מעוורת, מהפנטת, מסחררת - אהבה. תחושה
טהורה, מספקת, פוגעת, הורגת... לא חולפת.
לבי נשבר למבט עיניך, אותו מבט שבונה אותו בחזרה ואלוהים, איך
תגיב אם רק תדע!
כל כך מעטים הרגעים ומבחינתך אני עוד אחת - לא מיוחדת, לא
בולטת, וזה בסדר! אני סולחת, על הכול אני סולחת אבל שוב ושוב
נפגעת. מכל צחקוק לכיוון אחרת אני נשברת, עם כל הערה צינית שלא
מופנית אליי אני שואלת, מוכנה להשתנות אך לא שוב לגלות, רק לא
לגלות.
אני אבקש ממך את הדבר המיותר ביותר לבקש - שתאהב!
תשכח מהגיל, מהתפקיד, מהחברה, ממה יגידו אחרים, פשוט תרגיש...
תסתכל עליי כמו שאני ותאהב את אשר אתה רואה, בלי דיסטנס, בלי
סמכות.
הרשה לי להפסיק לחשב צעדים, להפסיק לשקול מילים, הרשה לי להיות
אני - ילדותית, שטותית, תמימה, חסרת טאקט לחלוטין, רגישה,
ביישנית, ותרנית, עקשנית, ותאהב!
מיותר, אה? בקשה מיותרת, מכתב מיותר, רגשות מיותרים, רגעים
מיותרים.
אתה אתנו - שוב מקבל ניצוץ בעיניים כמו של ילד קטן, משתטה,
מצטחק, גורם לי להרגיש לרגע כל כך קטנה ולרגע כל כך, אבל כל
כך, גדולה! ואז נעלם, סוגר את האור, נועל את הדלת וחוזר אל
תומר. אל הבית, אל המשפחה, אל החברה. וגם אם תברח אלינו לעוד
דקה תזכיר באוזניי כי לא תישאר, הרי היא בבית, מחכה. רק מילים.
רק עובדה. עובדה ששוברת, מרסקת, מרסקת, מרסקת.
אני רוצה להיות אתך כל דקה, בלי לכתוב את זה במילים יפות, פשוט
להיות אתך!
לשבור את הקירות ולהגיע אליך - לדעת מי אתה, לצפות אותך, להיות
רגילה אליך!
שתכיר אותי, תצפה אותי, תאהב אותי!
שיהיו לנו בדיחות פרטיות, שתעריך אותי, שתחשוב שאני חכמה, שאני
מציירת יפה, שתבוא להופעה שלי ותחשוב שאני רוקדת הכי יפה
בעולם, שתשאל אותי שאלות שאתה לא באמת רוצה לדעת את התשובות
עליהן אבל שתשאל רק מתוך רצון לשמוע את קולי, לקבל יחס ממני,
שתקנא מכל חיבוק שילד בגילי מקבל ממני, כי תרצה אותו לעצמך,
שתחשוב עליי בפרט בכל פעם שאתה חושב על כולנו, שתשים לב כשאני
לא נמצאת ושפחות תיהנה מאירועים שבהם אתה לא פוגש בעיניי,
וכשזה קורה תתהה היכן אני, שתזכור את תאריך היומולדת שלי
ותחשוב עליי בכל אותו יום, וכשתבלה ביום הולדתך שעם כל
אס-אם-אס שתקבל תתעורר אצלך תקווה שהוא ממני, אפילו שעמוק בלב
תדע שאין לי אומץ לשלוח לך הודעה, שתחשוב עליי בטיולים ותצטער
שלא בחרת במסלול שבו אני צועדת, שתחסיר פעימה כשאחזור וכשתשמע
מישהו קורא בשמי תקפוץ כאילו מישהו נגע בחושך...
אני אוהבת אותך ויודעת שלעולם לא תאהב אותי.
אני ילדה קטנה שהתאהבה ואין מה לעשות - ככה אני מרגישה.
מקווה שאלו לא היו שנתיים חד פעמיות, שניפגש, נשתמע, נתראה...
מצפה בקוצר רוח לחיבוק הראשון ומתפללת שלא יהיה זה האחרון.

כאן אתך תמיד, בכל צעד והחלטה, מתבוננת מרחוק ומחכה לך,
מתי שתחליט, מתי שתהיה מוכן, אני כאן!
אוהבת אוהבת אוהבת הכי שאפשר,
כבר מתגעגעת וזוכרת לעולם.

שלך,

-



לתומר.

המורה לחיים הכי שהיה ויהיה לי.