רגעים של נינוחות מתבוננת פנימה רחוק
אפילו בחייו של האינו מעשן,
אפילו בחייו של ההפסיק לעשן מזמן
שמץ של אחיזה בסיגריה יש בהם -
ואולי זו דיעה קדומה שמדברת בי
הרי ככה ראיתי את אבא שלי, מינקות,
שמזמן שהיה מושך בקצה הסיגריה שלו
בעיניים מורמות לתקרה
ועד שהיה נושף החוצה את העשן
במבט משתופף אל הרצפה
בזמן הזה, הבלתי מדיד, המשתנה, האסוציאטיבי,
יכולת לראות
שהאיש חולם.

מהם חלומות שחולם אדם בהפוגה בת חמש שניות של הקיץ מוכני?
אבא שלי מעולם לא סיפר אבל יכולת לראות, בזמן מין הזמנים,
כשהיה מערבון ישן
שהוא חולם על חיים אחרים, אולי,
על אופק פתוח ונשים יפות וחמלה על כל חי
אבל אולי אלה רק החלומות שלי שאני מלביש
על מעשה העישון הנחבא ממילים של האיש הנקרא
אבא.
אולי הוא לא חשב על שום דבר, כשהיה מעשן את הסיגריה
שאחרי העבודה
אולי זה רק פסק הזמן שבין החוץ המייגע
לבית
שאין בו מנוחה.

עכשיו החלומות שלי, לא-ארציים באותה מידה
אבל מוצקים יותר
באים אליי, שתכף נגוזה שנה והסתיו במופעיו
מכנס אנשים אל הבלתי נודע שבתוכם
זיכרונות ממעילים קטנים של ילדים והמולה במסדרונות
נמהלים בתשוקות קטנות לשקט רטוב של ערים ישנות  -  -
אם הייתי מספר יכול להיות שהשורש הריבועי שלי היה
הרף עין אחד גנוז של נים ולא נים פעור ושליו
ועל כל זאת כבר לגמרי איש, עכשיו,
ואפילו לגמרי גבר אלמלא, בעצמי,
טרם נעשיתי לאב.

הרוח יקיש בתריסים
והים יזעיף את גליו
רגליים קלות בעלים הנושרים -
ואמא ואבא, וילד, ועב.