|
ליידי סברס
סמוקה ומתוקה
אשת עכביש
נותנת נשיקה.
ליידי סברס
בוקה ומבולקה
איזה עסק ביש
עוקצת בשקיקה.
ואני אוחז בשתי ידיי
לא איכפת לי להיפצע.
שר לי: אי אי אי, עוד לא אהבתי די
דוחה מעט את היקיצה.
ליידי סברס
בשוק בכל דוכן
עיניים שלוטשות
האוכל כבר מוכן.
ליידי סברס
עולה על השולחן
רגליים מתרגשות
רוקדות בכל מבחן.
ואני אוחז בשתי ידיי
לא איכפת לי להיפצע.
שר לי: אי אי אי, עוד לא אהבתי די
דוחה מעט את היקיצה.
אם מישהו רוצה, לפסל את זה לצייר את זה לאייר את זה להלחין את
זה, לשיר את זה וכיוצא באלה - קחו את זה , זה שלכם!
|
|
|
פעם אחת, בממלכת
הסלוגנין, לפני
שנים רבות, חי
לו סלוגן אחד
מאושר. הוא היה
מאושר, כיוון
שהיה לו הכל: כל
מה שסלוגן צריך
בחיים. וכיוון
שסלוגנין אינן
צריכין דבר, היה
סלוגננו מאושר.
זה
אוטוביוגרפיה,
דרך אגב.
(ללא כינוי) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.