יואל מצגר / הכעבה |
רחמים מעטרות הגבעות.
מסביב המון ודרכים נסתרות.
האם יש מי המאזין,
אך שחר חדש יקום
ונהר האדם אין לו קץ.
ובכי הגמלים
ופעיית הכבשים
בבכי ילדים נמהל.
ולמחר יחזרו
וכבודם ייחקק.
אך חייהם
לשווא יחכו,
הרי לא יחזור זה הטעם.
ומושל האדם
בהמוני עבדיו
וכרצונו יעשו,
וטעם הטוב
וטעם הרע
אין מי שיחמוד,
ואין מי שימדוד,
עד אחרית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|