איבדתי את כח המשיכה שלי
ואני עף בין עננים.
הלוואי,
ולא בכל יום יכול אדם
לקבוע: "הלוואי"...

הלוואי והייתי מונח עכשיו למטה, לצדך.
אבל אני בגובה, כמו חול.
סחרחורות.

והייתי יכול להצליח ליפול, אפילו
מהקומה המאה ותשע עשרה.
להתרסק.
ולא בכל יום בוחר אדם:
עכשיו - ל-הת-ר-סק!

אבל לידך.
ליצור סדקים באדמה
ולמלא אותם בדם,
אבל שיאדים את שמלתך.

איבדתי את הכח שלי לאחוז
בדבר, משהו בכלל.
ואני עף כמו ציפור
שיכור.
לא בכל יום אדם עף
כמו ציפור שיכור.

צווארי קשור בחבל
לעשרים ושלושה
בלוני יום-הולדת צבעוניים,
מלאים בחמצן.
לא בכל יום סכין
חותכת חבל, מוציאה חמצן, מחזריה אדם,
עם שתי רגליים אל הקרקע.

לא בכל יום סכין רוצה אדם
ולא בכל יום אדם חותך: סכין!
ושיהיה לנו לילה טוב,
מתוקה שלי.

בפעם האחרונה שראיתי את צ'ארלי
ישבנו במסעדה סינית.
הוא סיפר לי על הבת הקטנה שלו
עם הקוקיות ונעלי הבלט.
הוא השתמש במקל האכילה לתאר
עד איפה היא מגיעה לו.
אחרי הארוחה נפרדנו בחיבוק
ואז הוא עלה למעלה,
כמו לוליין שהולך על קביים בקרקס האדום
הוא היה כל-כך גבוה.
הוא עלה ולא ירד עוד לעולם.