אז ככה חברים, הקדשתי המון יצירות ליוצרים נכבדים ומעורכים
אבל נדמה לי שיש מגזר ענק שמתעלמים ממנו בבמה וזה סקטור
הבכייניות והנוקמות. כאלו שרק רואות קצהו של אושר מתקרב אליהן
מיד הן חובטות בו בנעל הבית כאילו היה ג'וק. חס וחלילה שלא יגע
בהן כי זה יהרוס להן את ההרגשה הכי כיפית שיש להן: לנקום
ולבכות. לפעמים נדמה לי שאושר הורס להם את מצב הרוח הדיכאוני
שהן כל כך אוהבות להתעלס איתו כשידיהן חובטות בזעם על המקלדת.
פרויד ידידי אמר פעם: מאחרי כל גבר מאושר וטוב לב עומדת אשה
שכותבת שירי דיכאון ונקמה בבמה. תחשבו על זה. הוא מבלה בכיף עם
החברה/שכנה עם הרגליים הארוכות ו... נעזוב את התיאור והן
יושבות וכותבות שירי מרורים. כמה שהדיכאון הזה מצחיק אותי.

יושבות על ספסל
מעשנות בשרשרת
דפים מעוכים
על רצפה רטובה
הדשא צומח ירוק
מסביבן
שפע דמעות שכזה
עושה לו רק טוב
הפרחים שפורחים
מביטים
תימהון בעלי הכותרת
הם אינם מבינים
נקמה אכזבה
הם פורחים
לעשות טוב
לסביבה

בכייניות הצמרת
במסדר כתיבה
רגע לפני
שפורץ לו שיר
דיכאוני וזב דם
עמוק מהלב
שכל כך אוהב
לסבול.

יד עצבנית על מקלדת
שיניים חורקות
שיר זעם נוסף
על אחד שפגע
אהבות ישנות
הן הורגות
במחי שיר
גאות בעצמן
לא רואות
לא חשות
כמה אהבה
יש מסביבן
עניינן הוא
חיסול חשבונות

מי שאוהבת לכתוב
שירי דיכאון
על אהבה נכזבת
לעולם לא תהיה
מאושרת
גם כשיש אהבה חדשה
לידה
היא כולה עסוקה
בנקמה
עד שאינה רואה אותה
וכשגם זאת נעלמת
מחוסר עניין
איזה אושר אופף אותה
יש לה בסיס
לעוד שיר אכזבה

הוא אכל לך שתה לך
אז מה?
ואולי היתה לו סיבה
תרימי ת'תחת
מהרצפה
לכי למכולת
תקני אהבה חדשה
כי הנקמה המתוקה
ביותר
היא להראות למי שפגע
עד כמה את מאושרת
עתה

ולמי שבחרו בקטע
של לבכות בכיף
על אותו אחד
שבינתיים הספיק
להקים משפחה
אז לפחות
שהעורכים יתחשבו
ויעלו להן קצת יותר שירי
דיכאון

לפחות משהו
שיעשה להן קצת
טוב,

שתהיה לכולנו שנה טובה ומאושרת